להתעורר לחמלה

הבלוג מבוסס על קטעים מהפרק Awakening Compassion מהספר Gesture of Balance מאת טארתנג טולקו

הקדמה:

בתקופה זו של חום כבד וקיצוני כפי שמוגדר בתחזית מזג האויר, נראה שעומס חום זה משתקף גם בעולמנו הפנימי בקצב האירועים שהוא מעבר לדמיון, אמוציות ולחץ מאתגרים ביותר. במצבים שכאלו בא לידי ביטוי טווח רחב של תכונות אנושיות. יש כאלו שעוזבים את כל עיסוקיהם היום יומיים ונחפזים לעזור בכל דרך אפשרית, איפה שרק יש צורך, הם/ן עושים את הנדרש כפי יכולתם. ויש את אלו המתבוננים מהצד כמו כל זה לא נוגע בהם. וכמובן יש גם כל מה שבטווח ביניהם ואף מעבר.

זו היא גם הזדמנות להתבונן בתגובות שלי כיצד אני מגיב לאירועים כאלו ואחרים. והמגוון גדול ורחב. יש מקרים האוחזים בלב ובבטן ומזמינים לפעולה. ולפעמים עולה בי עולה שיפוטיות, סיפורים, כבדות. במצבים כאלה לא עושה הרבה או מבלה ברשתות חברתיות...

מה הגורם להבדלים אלו בתגובותינו? בין אלו המעוררים השראה, שטובת האחר היא כטובתם האישית, גם אם הדבר כרוך בסיכון אישי משמעותי ביותר לבין אלו האדישים לסבל, לאובדן ולכאב ואף מנסים להיטיב עם עצמם. מה התכונה שביטוייה השונים מאפשרים מרחב כה גדול ושונה של תגובות?

בלימוד הבודהיסטי וגם בלימוד של טארתנג טולקו יש מקום רחב ביותר ללימודי החמלה. ללימוד ופיתוח החמלה חלק חשוב ביותר בדרך התרגול הרוחני במסורות אלו. טארתנג טולקו הקדיש לימוד רב לנושא זה. על מנת להעמיק בהבנתי את החמלה עיינתי שוב בספרו Gesture of balance ומסכם קטעים שהאירו את עיני וליבי בנושא חמלה. אולי יהיה זה לעזר גם לאחרים להבין מעט יותר מהי חמלה ולהגדיל את נוכחותה בעולמנו שכה זקוק לה.

בלוג מהפרק Awakening Compassion מתוך הספר Gesture of Balance.

כמו השמש המפיצה אין ספור קרניים, כך החמלה היא המקור לכל צמיחה פנימית ופעולה חיובית.

"זמן קצר לאחר יציאתנו לאוויר העולם אנו מתוודעים לסבל ולבלבול. ואולם, גם לאחר שנים רבות, אנו נותרים עיוורים לסבלם של אחרים, והתקשורת שלנו, אפילו עם הקרובים אלינו ביותר, נותרת מוגבלת. אנחנו מתקשים להבין אותם, וגם הם, לא פעם לא מצליחים להבין אותנו. אף שאנו חיים בקרב מאות ואפילו אלפי אנשים החווים בדיוק כמונו בעיות אנושיות בסיסיות כה רבות, איננו מגלים דאגה רבה זה לזה.

רבים מאיתנו מחפשים דרכים להבין את עצמנו ואת הזולת ולתת מענה לצרכים של כולנו. ואולם, בדרך כלל  מה שאנו מוצאים הוא רק מידע מכלי שני – מושגים ותיאוריות מופשטות שאינם נוגעים בעומק ההתפתחות וההבנה האנושית האמיתית. ובכל זאת, אנו לומדים ומתעמקים במידע הזה וסבורים שגילינו ידע אמיתי. אם הלימוד מסייע לנו לצמוח ולהתקדם ברמה הפנימית, אולי יש אמת בכך. אך אם זה לא קורה, שנה אחר שנה אנחנו יכולים למצוא את עצמנו באותם מצבים חסרי תוחלת, מתנהלים באותם דפוסים מונוטוניים, מבזבזים את חיינו בליקוט מידע שאין בו תועלת רבה לאיש. לכן, זה הזמן להתבונן מקרוב בחיינו וללמוד להפיק תועלת מהידע וההבנה הטמונים בתוכנו.

אכפתיות לעצמנו יכולה להיות מקור בלתי נדלה להגנה מפני סבל ותסכול. ביטחון עצמי יכול לסייע לנו ליישם את התבונה והידע הפנימיים שלנו כדי להעניק לחיינו יותר איזון והרמוניה. על ידי אכפתיות לעצמנו והתפתחות פנימית אנו יוצרים קשרי חברות וקבלה עם עצמנו; או-אז ליבנו נפתח מעצמו, והחמלה צומחת מבפנים. בד בבד עם התפתחות הביטחון העצמי ויכולת הריפוי העצמית, אנו מתחילים להפגין טוב לב אמיתי כלפי עצמנו ולאחרים.

דאגה לעצמנו אינו סתם מעשה אנוכי עם תווית רוחנית. ביכולתנו להעניק לעצמנו חום ואכפתיות אמיתיים שאינם מוּנָעִים מאהבה עצמית, מכיוון שהחתירה לסיפוק שונה מאוד מהלימוד לגלות אכפתיות לעצמנו. מחשבות ופעולות שאינן מלוות בחמלה, מבוססות על רצון לסיפוק האגו או הצרכים האנוכיים. אולם חמלה אמיתית שהיא תרופת הנגד לאגו, נובעת מגישה צנועה וחסרת מורא של פתיחות ונדיבות.

חמלה היא הגשר, היסוד הרוחני לשלום, להרמוניה ולאיזון. האגו הוא אבן הנגף...    הוא משטה בנו, אוחז בנו בשליטתו, מתחכם ויצירתי; למעשה הוא מנהל את חיינו. האגו 'תיכנת' אותנו ברמה הגופנית וברמה הנפשית ורק החמלה יכולה לשבור את אחיזתו בנו ולאפשר לנו לפתח את מלוא הפוטנציאל שלנו כבני אדם.

ברגע שאנו מכירים בכל המשותף לנו עם הזולת, עולה באופן טבעי תחושת חמלה ואנו מפסיקים להתייחס לאחרים באדישות. קל לנו יותר להבין את הקשיים שלהם, וככל שאנחנו לומדים איך לרפא את עצמנו, אנחנו מתחילים להשתמש בידע שלמדנו כדי לעזור גם להם.

ברגע שנלמד להפגין אכפתיות לעצמנו, נוכל ללמוד להעריך את המשמעות העמוקה והייחודיות של כל אדם. כך אנו יכולים לאמץ אחרים בחום ובשמחה אל ליבנו, כי תחושת ההתגוננות והנפרדות חלפה ונמוגה. אפשר להבחין בקלות מתי אחרים מתייחסים אלינו בצורה זו – עיניהם נוצצות ופניהם קורנות.

חמלה היא גישה בריאה מבחינה פסיכולוגית, מכיוון שאינה כרוכה בציפיות או בדרישות. גם אם לא נוכל להשיג הרבה באופן ממשי, לכל הפחות נוכל לבקש להיות אנשים מלאי אהבה ובעלי רצון לעזור לאחרים, באופן ספונטני, ללא הסתייגויות. גישה זו פותחת מאליה את ליבנו ומרבה את החמלה בקרבנו. או-אז נוכל לומר לעצמנו בכנות: "אם קיימת דרך כלשהי שתאפשר לי ללמוד כיצד להרבות חמלה והבנה כלפי המין האנושי, ברצוני להתמסר ללימוד הזה – יהא אשר יהיה, בכל מקום שבו הוא קיים – ולקבל עליי את האחריות להשתמש בידע הזה כדי לעזור לאחרים.

כאשר אנו מפתחים חמלה, אנו מתחילים לבטא את ליבנו ללא שיקולים אנוכיים. כלל לא משנה לנו אם האדם האחר מכיר בָגישה או במעשיים שלנו וייתכן שאף אינו מודע להם כלל. ככל שאנו מפחיתים את האחיזה בָּעצמי, מעמיקה בנו תחושת מימוש וסיפוק שיכולה להתפשט ולהעניק לחיינו משמעות עצומה. מה עוד בקיום האנושי הנו בעל ערך כזה?

 אנחנו נבונים וחזקים מאוד, מתורבתים ונוסעים בעולם הגדול, אבל איזה ערך אמיתי יש לכך? הכול יכול להיעלם כמו חלום שנמוג ברגע היקיצה. כל חוויה שניתן להעלות על הדעת היא ארעית מטבעה; רק חמלה מעניקה אושר מתמשך.

 בניגוד לרגעי "אושר" חולפים שאנו חווים בדרך כלל, שמחה שמקורה בחמלה אינה רגשנית ואינה אפופה רומנטיקה. היא נעדרת הפרדה – אינה מבחינה בין הנותן לבין המקבל.

לפחות פעם ביום כדאי לחשוב על הבדידות, הבלבול, הסבל והבורות שכולנו חווים. כך נתחיל להבין כיצד נוצרו כל המצבים הכואבים הללו – מרגע הלידה ועד לרגע הנוכחי. הבנה זו הופכת אותנו באופן טבעי רגועים ופתוחים יותר ואנו מבינים ומעריכים את חיינו כפי שהם.

תחושת חמלה נמצאת במרכז הלב, ומקור החמלה הוא התחושות וחוויית החיים שלנו. כאשר אנו מתחברים למקור הפנימי שלנו, מערכות היחסים עם אחרים הופכות להיות מלאות הרמוניה ונטולות מאמץ – אין לנו תחושת חובה או התחייבות, כי כל מה שאנחנו עושים מרגיש 'נכון' באופן טבעי וספונטני. כשם שהשמש שולחת אין ספור קרניים לכל עבר, כך החמלה היא המקור ממנו נובעים כל הצמיחה הפנימית והמעשים החיוביים.

החמלה שלנו דומה בהתחלה לנר – בהדרגה עלינו לפתח אותה עד שתהיה זוהרת כמו השמש. כאשר החמלה הופכת להיות חלק מהותי מאיתנו כמו הנשימה, זורמת וחיה בתוכנו כמו הדם, או-אז נבין כיצד לחיות ולפעול לטובת העולם ולהיות לעזר לעצמנו וגם לאחרים.

אנו מתחילים בחיבור למהות הפנימית שלנו, ואז אנו פותחים את עצמנו לחברים, להורים ולבני המשפחה. אט-אט אנו מרחיבים את התחושה הזו ומשתפים אותה עם כל יצור חי, ומרחיבים את הלב לכל הטבע...   להרים, למקורות המים, לרוח, לשמש ולכוכבים. כשאנו חשים פתוחים לכל צורות הקיום, מערכות היחסים שלנו הולכות ונהיות באופן טבעי מאוזנות והרמוניות. החמלה אינה זקוקה לביטוי חיצוני מפורש – היא מתבטאת בצורה טבעית דרך הפתיחות וחום הלב. כוחה של החמלה יכול לחולל טרנספורמציה בנו וגם באחרים ולמלא אותנו באנרגיה ובשלווה.

נסו לדמיין את כל היצורים בעולם – במיוחד את אלה שיש להם בעיות או אלה שחווים כאב. זכרו במיוחד את הוריכם החברים שלכם, אלה שעדיין חיים ואלה שאינם, וזכרו גם את כל האחרים. 

השילו מעליכם מניעים אנוכיים והתמירו את הבעיות והרגשות לחמלה עמוקה כלפי כל היצורים וכל הדברים שבטבע, כך שהיקום כולו יימלא חמלה. נאפשר לחמלה להתפשט כמו אור מכל תא בגופנו ויחד נעניק את הכוח והאנרגיה שלנו לכל היצורים כדי שיוכלו להתגבר על הסבל ולחיות חיי רווחה ושמחה."

מתוך הספר Gesture of balance p. 37-41

תודה לדודי קורן על התרגום.

ציטוט נוסף מהספר הלב יודע מסע אל האכפתיות כדרך חיים מאת טארתנג טולקו בתרגום לעברית העומד לצאת לאור בקרוב.

"אם חמלה ואכפתיות נתפסות בתור מילים ומחשבות בלבד, ללא חיבור חי אל הלב, סימן שרמת ההבנה מוגבלת. מילים נותרות בגדר רעיונות חסרי השפעה משמעותית כל עוד לא פיתחנו את הקשר עם הלב. גילוי אכפתיות בשגרה וביום יום הוא גורם מכריע בפיתוח הבנתנו את האכפתיות."

ודרך נוספת, תרגיל קום ניי Kum Nye יוגה טיבטית הנקרא לפתוח את הלב.

ועוד מספר ציטוטים בנושא חמלה מאת מאתייה ריקאר, תלמיד, מורה, מדען, פעיל חברתי, סופר, צלם ועוד...:

• "השמש מאפשרת את החיים בכדור הארץ, את הצמיחה של כל הצמחים, את הבשלתם של הפרות אך אינה מבקשת דבר בתמורה".

• מתייה מספר כי כאשר התכונן לצאת לריטריט בנפאל הציע לו הדאלאי למה כי יתחיל את הריטריט במדיטציה על חמלה, ימשיך אותו במדיטציה על חמלה וגם יסיים במדיטציה על חמלה."

• "החמלה ללא חוכמה היא עיוורת. וחמלה ללא פעולה היא תיאורטית."

תודה על הקריאה בבלוג!

אם תרם לכם ולו במשהו, נפלא ובבקשה שתפו!

יכולים להוסיף הערות או הארות או לשלוח הודעה ליצחק פרייס 0587049170